דבורה בראוס

כירו את דבורה בראוס ילדה טובה נחלאות ,ירושלים.

דבורה נולדה וגדלה בניו ג'רזי והגיעה לארץ בגיל 18 ללמוד באולפנה לבנות דתיות בירושלים.

בשיטוטיה ברובע המוסלמי בעיר העתיקה הוקסמה דבורה מעולם המזרח ומהתרבות הערבית והחלה להכיר גורמים שונים מאוכלוסייה זו.

ב 2003 הצטרפה לתוכנית הכשרה להקמת ארגון אקטיביסטי של 'סלון מזל' (מרכז האנרכיסטים שהקים רוני ערמון בתל אביב) והקימה את ארגון 'בוסתן לשלום ' שפעילותו הרשמית הייתה בסיוע לכפרים הבדואיים הבלתי מוכרים בנגב ופעילותו הבלתי רשמית לעורר ולהסית את הציבור הבדואי לאינתיפאדה נגד ישראל.

אצבע לצד אגודל ,צעד צעד ,פסיעה פסיעה בסובלנות אין קץ היא פעלה להסית את האוכלוסיה הזו וכשהיינו חוזרים אל ביתה בנחלאות מפעילות בנגב היא הייתה פולטת באנחה 'אני לא יכולה לעשות את ההתקוממות בעבורם ,הם צרכים לעשות זאת בעצמם'.

באחד מימי השבת בדצמבר 2005 השתתפתי ביום פעילות של הארגון בנגב בו השתתפו כ 30 פעילים אנרכיסטים בינלאומיים הם היו עם אוטובוס ואני ברכבי הפרטי.

לקראת מוצ'ש ביקשה ממני דבורה להצטרף אליהם ליעד הבא אל שבט הג'אהלין במחנה הפליטים ענתא,שם הם היו אמורים להתחיל תוכנית לשבועיים של בניית מבנה במימון 'הוועד נגד הריסת בתים' בראשות ג'ף הלפר(ההוא מהמשטים אתם זוכרים).

הצטרפתי.

מי לא ילך אחרי בלונדינית יפה וחסודה ?

דקה או שתיים לאחר שנכנסתי למחנה הפליטים החלה לקונן בי תחושה לא טובה.

הסתכלתי במראה והנה אני בכביש חד סטרי ללא יכולת פירסוס חזרה בסמטאות הצרות של המחנה שאליו הגעתי בפעם הראשונה.

המשכתי לנסוע אחר האטובוס והגענו לוואדי שם האוטובוס נעצר ופרק את הפעילים אשר נפנו אל האוהל הגדול של שייח אבו מוסא אל ג'אהלין אשר יחד עם עשרות אנשיו שעמדו בשורה קיבל אותם באהלן וסאהלן.

יצאתי מהרכב והצטרפתי אל שורת האנרכיסטים הנכנסים והלוחצים ידיים אל המארחים ,דבורה שנכנסה ראשונה לחשה באוזנו של השייח את מילת 'הקסם' .

ממרחק ראיתי שהוא מעיף מבט אל הקבוצה לגלות את הטרף,כשלחצתי לו יד ידו היתה רפה ,האהלן וסאהלן גם.

נכנסנו לאוהל.

במרכז ישבה בחורה ישראלית בשם רוני שנדר(בתה של יהודית שנדר אוצרת האמנות ביד ושם ורלשי'ת לשעבר בחיל האוויר) שנאמה בשפה האנגלית והסבירה שישראל המורכבת מקבוצות אתניות יהודיות שבטיות רבות לא תוכל להחזיק מעמד לאורך זמן וכי על כל אחד ואחד מהפעילים מוטלת חובה לשמש כשגריר להבאשת ריחה של מדינת האפרטהייד הציונית בעולם.

הפעילים היו מרוכזים בלהקשיב לדברי שנדר,אני הייתי מרוכז בעשרות הפלסטינים שהיו מאחרי ועיניהם ירו אש וגופרית כלפי ,השייח בחר לשבת על ידי כשהוא שוכב ופניו מחייכות לעברי חיוך צהוב חרדלי ,כאומר איייי כאלב איבן כאלב תפסנו אותך.

התייבשתי.

ניסיתי ליצור קשר עיין עם אשרף אבו מוך (ערבי ישראלי עוזר של דבורה) הוא הסתכל עלי ועיקם את הפרצוף בעווית איומה.

הסתכלתי לדבורה בעיניים אך הם ריצדו ,היא לא רצתה לרחם ,לא זה התפקיד שלה כאנרכיסטית ועוד מול יהודי ,מי הוא ? יש לו שם? אבק אדם.

ביקשתי מיים מהפלסטינים שמאחריי ,הם סירבו התמהמהו ,לבסוף דבורה ניאותה להביא כוס מיים ,אתם יודעים נידון למוות ,בקשה אחרונה וכאלה.

אה,ועוד משהו בדיעבד ,חתכו לי את הצמיג בגלגל ,הכי טריוויאלי שבעולם.

פתגם בפרסית אומר 'מאן בהין הרפה ני מיתונם קבול דרם'-שפירושו 'את הדבר הזה איני יכול לקבל'

האמת היא שמי שמכיר את התרבות הפרסית יודע שעם משפטים כאלו פרסים לא לוקחים שבויים.

פניתי לרוני שנדר ובקשתי את רשות הדיבור ,היא סירבה וסיבותיה עימה,אולי פינטזה שאנחנו בגטו וורשא והיא בתפקיד היודנראט המשליך את בשר היהודי לטרף ומקבל ציון לשבח מהפירהר.

מצטער ,כשלא נותנים לי רשות לדבר בעברית אני עובר לערבית , אשכנזית אני לא יודע.

'אלללה יחרב ביתק יא סיכנאזיה'

'יא בינת אל חאראם אינתי וואל ג'אבקו הינה'

'אללה ילענכום אירגעו ללאורובה אלא ג'יטו מינה ווחאלונה לחלנא מעא אחוואנה אל מוסלמין'

(תרגום למתקשים בערבית בתקווה שתבינו את הצורך במהות הקונטקסט)

'אלוהים יחריב את ביתכם אשכנזים ארורים ,חיזרו לאירופה שממנה פלשתם ועזבו אותנו המזרחיים ואת אחינו המוסלמים בשקט'

פניה של שנדר האדימו ,אבל את הפנדורה כבר לא היה ניתן להחזיר לתיבה ,כל מה שצריך להדליק ערבים זה איזכור מילת 'הקסם' 'אשכנזי' ולאחר מכן תהליל ותכביר ,אללה הוא אכברררררר ויש דלי של ג"ורה על פרצופו של אהרון ברק ,אין ,אין כמו הערבים שיכולים להפוך את השולחן.

חיבוקים נשיקות וצהלולים, הזמנה לישון באוהל של השייח ,עם ארוחה בדואית עשירה כיד המלך (לאנרכיסטים הביאו לחמניה עם נקניק) וידידות אמיצה שהתפתחה מאז ולא תישכח.

את הגלגל החתוך החליף בנו של השייח במיומנות גדולה בבוקר.

עכשיו תאמרו לי אתם ,היכן האויב ,בנחלאות או בענתא?

(תודה לאיציק מ.)