בעמוד זה יובאו עדויות על מי הוא צה"ל באמת - בניגוד לסיפורים של שוברים שתיקה.
חה״כ יואב קיש
גם אני שובר שתיקה:
צוק איתן.
משרת כטייס במילואים ועובד כטייס באלעל. ביום השלישי ללחימה לאחר שחזרתי משהייה בהונג קונג מתייצב למילואים בטייסת ולוקח כוננות. מחכה למטרות ולהזנקה לאויר. לאחר כמה שעות נשלח למשימת תקיפה בעזה.
מקפיד על כל הנדרש בשביל שהפצצות יפגעו בדיוק במטרה, ללא טעות. מתקרבים ליעד ואז הבקר בקשר מודיע ״מבנה אבירים תמתינו אין אישור לתקוף״, אני שואל ״מה הסיבה?״ והוא משיב ״אין אישור לתקוף מכיוון שהמטרה אינה נקייה״ והמשמעות היא שיש חשש לפגיעה בבלתי מעורבים ולכן עוצרים את התקיפה. ממתינים.
ההמתנה ארוכה ושוחקת. מדי פעם מתעדכנים עם הבקר אבל אין שינוי בסטטוס המטרה.
לבסוף לאחר המתנה ארוכה מאד ולקראת גמר הדלק מסתובבים לאחור וחוזרים לנחיתה עם הפצצות על המטוס.
זה חיל האויר שלי, זה הצבא שלי.
קוראים לי איתי ואני מפקד בגבעתי,
אני לא יכול לכתוב את שמי המלא כי אני עדיין בשירות פעיל.
אני כותב לכם כי אתמול ראיתי את אחד הסרטונים של שוברים שתיקה. לא הזדעזעתי מהסרטון עצמו, כמו שזעזע אותי חוסר הדיוק, ערבוב הסיפורים והוצאת הדברים מהקשרם.
חשוב לי לציין שתמיד אמרתי שאם יש צדק בעדויות של שוברים שתיקה על פקודות בלתי חוקיות, אני הראשון שיעזור לעצור את הבעיות הללו, אך באותה נשימה שאלתי את עצמי עד כמה העדויות הללו נכונות ? הרי לא יכול להיות שצבא שלם עיוור ולא רואה מה קורה מתחת לאף שלו..
רציתי להאמין שהם באמת עושים עבודה יסודית בעדויות, בודקים ומצליבים מידע כמו שהם אמרו כמה פעמים. האמת שהם כמעט הם קנו אותי, עד שראיתי את העדות הזו.
אז על מנת לעשות סדר בדברים, אני רוצה להסביר למי שלא מבין מה הוא רואה בסרטון אשר מציג פיצוץ של מבנה, מלווה בעדות מטושטשת פנים ואז צילום של גופות על הרצפה.
בואו נתחיל בזה שבעדות נרשם: "צולם באזור רפיח" בעוד כל זה קרה בחירבת אחזעה שנמצאת 11 קילומטר מרפיח.
חירבת אחזעה, מי שלא יודע, זה המקום העזתי עם מספר המנהרות ההתקפיות הכי פורה בעזה. איך אני יודע? אני הייתי שם. מטר מהפיצוץ הזה. ואף לקחתי חלק באותו פיצוץ שהשמיד מנהרת טרור , מה שבטוח ברפיח או באזור רפיח, זה לא היה !!!
לעין שאינה מבינה עניין או אינה מכירה את הסיפור, העדות הזו נראית קשה מאוד, רצח של לובשי אזרחי, פיצוץ של מבנה ומסגד בתוספת של עדות שאינה ברורה על איפה ומה היא מדברת.
המבנה אשר רואים בפיצוץ היה מגדל מים ראשי בחירבת אחזעה, לא "בית תמים", מגדל מים אשר שימש צלפים לירי על כוחותינו, שימש כעמדת תצפית על הכוחות שלנו אשר העביר מידע למארבים נגד הילדים שלנו שהלכו להילחם כדי ששוברים שתיקה יוכלו להעלות עוד פוסט בפייסבוק על הרוע שאנו זורעים בעזה.
בנוסף, מגדל המים הזה שימש כתצפית קבועה על היישוב ניר עוז, בעזרת מגדל המים הזה פיקחו על קצב התקדמות בניית המנהרות, על ציר התקדמותן והכל הועבר לחדרי פיקוד שהיו מתחת למגדל. מגדל המים "התמים" הזה העביר מידע שגרם לנזקים רבים ללוחמים שלנו, חברים שלי, חיילים שלי, ילדים בני 20 שיצאו להילחם עבור כולנו, יצאו לשמור עלינו וחלקם גם לא חזרו
חירבת אחזעה באופן כללי הייתה קן צרעות של מחבלים, חדרי פיקוד ומנהרות, גם אזרחים היו שם, אבל לא היה אפילו מקרה אחד של ירי על אזרח, לא בוצע ירי מבלי שבוצע ירי קודם לכן על ידי המחבלים. מבנה אחר מבנה היה ממולכד, כוחות שריון ירו על רכבים אשר הפעילו מטענים שהיו מוחבאים בתוך הרכב (רכבי תופת), כל פיצוץ היה יותר חזק מהשני, כל הרעדה של מבנה גרמה לפיצוץ נוסף, ביום הראשון בחירבת אחזעה הפיקוד הגדיר את ההיתקלויות שם כהיתקלות "כדורית" מכיוון שהירי הגיע מ-360 מעלות מאונך ומאוזן, ממבנים הסמוכים, ממנהרות, מרימונים, מ-15 פצצות RPG (שדווחו על ידי מידע שהגיע ממגדל המים), מגגות ומכל מיני שיחים בחצרות.
בהמשך הצילום, מצולמות גופות של אזרחים לכאורה, אך מי שהיה שם יודע בדיוק מה קרה ושלא מדובר באזרחים אלא במחבלים של חמאס.
מה שקרה שם זה ש5 מחבלים ברחו מהכוח של גבעתי שעבד באזור. המחבלים ברחו אל המסגד, למה דווקא אל המסגד ? כי הייתה שם מנהרה התקפית אל שטח מדינת ישראל, הם רצו לברוח ממנה, לצערם חיכה להם שם כוח נוסף של החטיבה והתנהלה שם היתקלות קצרה מאוד, חמשת המחבלים זרקו רימונים אל הכוח, הכוח אשר היה במבנה נכנס למחסה חוץ מהנגביסט אשר נשאר בחלון וביצע ירי והצליח להתגבר על 4 מהמחבלים, במהלך ההתקלות נוצר לנגביסט מעצור במקלע וזה הצליח לתפעל את המעצור ולהמשיך להשיב באש ולהתגבר על המחבלים, פעולה עליה קיבל לאחר מכן את צל"ש הרמטכ"ל.
המחבל החמישי אשר הצליח להיכנס למסגד ניתקל בכח השני אשר חיכה שם והצליח לחסלו.
קשה שלא להזדעזע כאשר מסלפים את האמת, כאשר מספרים חצאי דברים וכאשר עורכים קטעי וידאו בצורה מגמתית, העיקר כדי להוציא את צה"ל באור שלילי. בלי לבדוק את העובדות, בלי לחקור את האמת, בלי להראות את תמונת הקרב המלאה.
ולסיום, הדבר שהכי כואב לי, זה הפגיעה בחיילי צה"ל.
פרסום סרטונים מעין אלו בחו"ל ,אשר מעוותים את המציאות על איך אנו נלחמים, גורמים ללחץ בינלאומי אדיר על קברינטי המדינה, לחץ אשר כובל אותנו הלוחמים בשטח ופוגע בנו. פוגע בי.
איתי ,לוחם ומפקד בחטיבת גבעתי
גם אני שובר שתיקה.
בין 1988 ל-1991 שירתתי בחטיבה 188 כטנקיסט בסדיר, ולאחר מכן 20 שנה במילואים. אני לא זוכר לוחות זמנים ומקרים ספציפיים (ירו עלינו בלבנון, רגמו אותנו באבנים ובקבוקים ביהודה ושומרון- כולם עברו את זה באותה תקופה), אבל בהקשר של מוסריות צה"ל ו"שוברים שתיקה", שני דברים חשובים זכורים לי מהשירות. (וזה עוד לפני הקוד האתי של צה"ל שכתב פרופ' אסא כשר):
א. בכל כניסה ללבנון (קו בופור-גלגלית-דלעת) עברנו תדריכים ארוכים על התנהגות הולמת- ובכניסה לישראל נערכה לכולנו בדיקה קפדנית בתיקים וחיפוש על הגוף, כמו על אחרון הגנבים, לוודא שלא בזזנו.
ב. ביהודה ושומרון – בקבר יוסף (הקסבה של שכם), בסלפית (דרומית לאריאל) , באזור עמק דותן (פחמה-ג'נין)- בכל מקום שבו היינו, במארבים, מעצרים, תצפיות, סיורים או מחסומים, הפקודות היו אך ורק מתוך צורך מבצעי, בדגש על שמירה על כבוד האדם.
אסור היה לירות אם לא נשקפת סכנת חיים (אבן או בקט"ב שנזרקו = אין סכנת חיים); אסור היה לבוא במגע, להכות, לקלל, ולגרום נזק לרכוש. גם כשעלינו לגגות הבתים, לא נגענו, לא ישבנו, לא ראינו טלוויזיה, לא השתמשנו בשירותים. כשקיפלנו את המשימה השארנו את המקום נקי ומסודר; כשביצענו מעצרים של מבוקשים עשינו זאת בצורה עניינית וללא אלימות.
מעולם לא קיבלתי פקודה ולא נתקלתי במקרים של אונס, ירי בילדים או בחפים מפשע בזדון, וגם לא בביזה, באלימות או בוונדליזם. אני גם לא מכיר חבר אחד שקיבל פקודה כזו. אני מבין את הטענה הגורסת שהאירועים שעברתי אינם מעידים על הכלל- אבל הם כן מעידים על רוח צה"ל וערכיו.
ב- 1988 כשהגיע תורי להתגייס, אמרו לי "אביך שמר עליך, האחים שלך עשו זאת אחריו ועכשיו הגיע תורך לשמור עלינו". ציידו אותי בנשק, כדורים, שכפ"צ. רק בדבר אחד לא צוידתי – בצדקת הדרך.
לא ציידו אותי בעובדה שפלשתינה הוא שמה של ארץ ישראל, שטח שנועד לשמש בית לאומי לעם היהודי; לא ציידו אותי בעובדה שערבים רצחו יהודים בפרעות תר"פ – 1920, תרפ"א – 1921, תרפ"ט – 1929, תרצ"ד – 1933, תרצ"ו-תרצ"ט – 1936-1939, מבצע אטלס , תש"ה – 1944, הצעת החלוקה – 1947, מלחמת השחרור תש"ח – 1948 , כל זה הרבה לפני טענת ‘הכיבוש‘ של 1967.
לא ציידו אותי בעובדה שפת"ח הוקם ב 1959 ואש"פ ב 1964, הרבה לפני טענת ‘הכיבוש‘ של 1967; לא ציידו אותי בעובדה שבין 1948 ל 1967 שלט הכיבוש הירדני בירושלים, ביהודה ובשומרון. לא ציידו אותי בעובדה שהמנדט על פלשתינה מבוסס על מסמך מ- 1923 של חבר–הלאומים, המבסס את זכותם המשפטית של יהודים להתיישב בפלשתינה-ארץ ישראל, ותקפותו של המסמך לא פקעה מעולם על פי עקרונות המשפט הבינלאומי.
זה לא עניין של שמאל או ימין. המקרה של "שוברים שתיקה" מלמד שכאשר צה"ל (ומערכת החינוך) לא מצייד את חייליו בצדקת הדרך, קמים להם ארגונים קיקיוניים שממלאים את החלל שנוצר. בחלל זה הם מכניסים טענות אנטישמיות של בעלי אינטרסים ("הכיבוש"), שכל מטרתם היא לפורר את הלכידות של החברה הישראלית. ואגב, גם אני לא מחסידי הנוכחות הצבאית ביהודה ושומרון- אלא שהחלופה שניסינו בין השנים 1933-1943 נראית לי פחות טובה.
אורי הירש